ההקדמה שלא הודפסה

את ההקדמה הזאת כתבתי בתחילת ימי כתיבת הספר, כשפגשתי את יואב זאבי העורך, הוא הסביר לי שאת ההקדמה כותבים רק כאשר מסיימים לכתוב את הספר. כשסיימתי את הכתיבה קיבלנו החלטה לשים את ההקדמה של אורי טלשיר במקום.

אני זוכר איך איתמר רוגובסקי נכנס באוגוסט 1986 למשרדים של היחידה להכשרת סגלים בצה"ל. הוא עמד מולנו עם מכנסיים קצרים, כפכפים וחולצה עם שני כפתורים פתוחים. איתמר היה אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי. באותו זמן התחלתי את דרכי כפסיכולוג ארגוני ביחידה, ואיתמר – מחלוצי הייעוץ הארגוני בצה"ל ובארץ בכלל – הגיע כדי להעביר לנו השתלמות בנושא פיתוח צוות.

כולנו הסתכלנו עליו בסקרנות וחיכינו שיתחיל. "אני רוצה לפתוח עם בדיחה", הוא חייך אלינו עם מבטא ארגנטינאי חינני ו-ר' דגושה. כך נשמעה הבדיחה, במילותיו:
איש אחד סבל מכאבי ראש נוראיים ופנה לכירורג מפורסם. המומחה, שהיה פרופסור באוניברסיטה, הסביר לו שאם יוריד את האשך השמאלי שלו, הבעיה תיפתר מיד. הפציינט נבהל ועזב את המקום. אחרי שבוע של מיגרנות איומות הוא חזר לרופא וביקש שינתח אותו.

שבועיים אחרי הניתוח, המיגרנות חזרו. הוא הגיע לאותו כירורג, שבדק אותו שוב ביסודיות. "כדי להיפטר סופית מהכאבים, צריך להוריד גם את האשך הימני", אמר לאיש, שפחד להישאר מסורס, סירב להישאר שם וברח לביתו.
אלא שהמיגרנות גמרו אותו. תוך כמה ימים הוא חזר על ארבע אל הכירורג הנודע, והתחנן לניתוח.
האשך השני הוסר וכאבי הראש נעלמו לגמרי. האיש, שהרגיש משוחרר ונינוח, החליט לפנק את עצמו בבגדים חדשים ונכנס לחנות. אחרי שהצטייד במכנסיים, חולצה, ז'קט, נעליים, גרביים וגופיות, הוא ביקש מהמוכר הזקן בחנות למצוא לו תחתונים במידה 38.

"אדוני, יש לי הרבה שנים של ניסיון", בחן המוכר את מפשעתו. "אחד כמוך צריך תחתונים במידה 40 ולא 38".
"כל החיים אני לובש מידה 38, אז מה פתאום 40?", ענה הלקוח. "אתה יכול לקחת 38", השיב המוכר הזקן, "אבל זה ילחץ לך על האשכים ויהיו לך מיגרנות".
אחרי הפאנץ', כולנו נשכבנו על הרצפה מרוב צחוק ולא נרגענו. "באתי הנה להנחות אתכם, אבל אני לא איזה מומחה מפורסם", אמר לנו איתמר. "מבחינתי, אני בסך הכל מוכר תחתונים זקן עם הרבה ניסיון שיכול להועיל לכם". ואכן, ההשתלמות עמו היתה מרתקת.

מאמצע שנות השמונים עבדתי בשטח עם עשרות קבוצות, מאות ספורטאים ועשרות רבות של ארגונים – קטנים וגם ענקיים – במגזר העסקי. גם אני לא מתייחס לעצמי כמומחה בעל שם, אלא כמוכר תחתונים עם 40 שנות ניסיון בשטח.
יש שני ספרים שהשפיעו על הקריירה המקצועית שלי יותר מכל חומר אחר שקראתי. הראשון, In Search of Excellence שכתבו טום פטרס ורוברט ווטרמן. הם בחנו את שיטות הניהול במספר חברות אמריקאיות מובילות של שנות השמונים, ומצאו שהצלחתן מבוססת על שמונה גורמים מרכזיים.

זהו ספר ששינה את תחום ספרי הניהול העתידיים, וייחודו היה בהבלטת ההיבטים הרכים כמו תרבות ואנשים. הרעיונות שנכתבו בו נתנו השראה לקהל הרחב, ועבורי הוא היה פרקטי מאוד.

הספר השני,Winning Ugly: Mental Warfare in Tennis-Lessons from a Master, הוא כביכול על טניס – אך מדובר במסמך הכי משובח שקראתי אי פעם על פסיכולוגיית ספורט. הספר שלמדתי ממנו הכי הרבה. בראד גילברט, מדליסט אולימפי לשעבר שדורג בשיאו במקום החמישי בעולם בטניס, נתן טיפים ייחודיים לשחקנים חובבים ולטניסאים מקצוענים.

גילברט ניתח שחקנים שכיכבו בעת פרסום הספר, כמו סרינה וויליאמס ורפאל נדאל, והסביר איך אפשר לנצח שחקנים טובים יותר מבלי לשחק טוב יותר מהם. הספר כתוב בבהירות ובשנינות, כמו מדריך לחימה קלאסי למגרש הטניס. יש בו הרבה סיפורים אמיתיים מהענף והוא כל כולו פרקטיקה, בלי שום תיאוריה.

את שני הספרים אהבתי בגלל הפרקטיקה שהבליטו. בראשון יש אינספור דוגמאות לצעדים שעושות החברות המובילות בעולם, ובשני לקט מהמהלכים של הטניסאים הבכירים בהכנה לתחרות או בניתוח היריבים. הכל תכלס.

כך אשתדל לתאר בספר הזה גם את מה שאני חוויתי. לא יהיו כאן תיאוריות או טכניקות, אלא סיפורים עם דוגמאות ממשיות למה שבוצע בשטח עם ספורטאים, מאמנים ומנהלים. מה יכול לקרות לספורטאים באימונים או בתחרות, איך מתאמנים בשביל לנצח וכיצד מודדים את ההישג.

אספר מה למדתי מכל מי שליוויתי, איך עזרתי לספורטאים שהתכוננו לרגע החשוב ומה ניתן היה לעשות גם בעיצומה של התחרות, כשהסיכויים היו לרעתנו. אשתף מהו תפקידו של פסיכולוג הספורט בשטח – איך הוא יכול לסייע לספורטאי בפן המנטלי, וכמה חשובים האלתורים שאפשר לבצע בזמן אמת.

במשך חיי חבשתי שני כובעים. דילגתי בין הספורט למגזר העסקי, שבו פעלתי כיועץ ארגוני, ונחשפתי לדמיון בין העולמות.

הבנתי שהסיפורים על החוויות שעברתי עם ספורטאים ומאמנים יכולים לתת השראה גם למנהלים – מבט שונה, ולעתים עמוק יותר, על סוגיות ניהוליות כמו מנהיגות, חניכה, הקשר בין התכנון לביצוע, מודעות עצמית, הפקת לקחים וכמובן ההשפעה שיש לרובד הרגשי על הביצועים שלנו. אם תבואו פתוחים ותקראו בין השורות, תוכלו ללקט גם רעיונות יצירתיים שאפשר ליישם כמנהלים בארגון שלכם.

העצות שאתן מבוססות על תפיסת העולם שלי, עם מה שנכון ומה ששגוי על פי דעתי האישית. ברוב המקרים, הן הולידו תוצאות איכותיות וגם סיפורים מרתקים.

למדתי המון, ראיתי דברים משוגעים וחוויתי עם הספורטאים חוויות יוצאות דופן. הצלחתי, הופתעתי ולפעמים גם נפלתי.

האתגרים המנטליים שאחשוף כאן, ימחישו לכם עד כמה מורכבת הקריירה של ספורטאי עלית. זו בפירוש אינה תורה מקודשת – אין כאן תזה אקדמית או מדע מדויק, אלא תובנות של מוכר תחתונים זקן עם המון ניסיון.

שיתוף

מאמרים נוספים:

ההקדמה שלא הודפסה

מירוצי מסלול (סיפור שלא נכנס לספר)

ההקדמה שלא הודפסה

הבדלי תרבויות