מירוצי מסלול (סיפור שלא נכנס לספר)
בביתו של ראם סמואל צלצל הטלפון, ומהצד השני נשמע קול במבטא צרפתי.
ברצלונה 1991. אליפות העולם בג׳ודו שנה לפני האולימפיאדה. אורן סמדג׳ה מודח בקרב הראשון ע״י מתחרה ניוזילנדי לא מוכר. יעל ארד זוכה במדליית ארד. הראשונה לישראלי באליפות עולם. אני נמצא שם עם שניהם ועוקב אחרי התחרות כולה. ביום התחרויות האחרון במשקל הפתוח ג'ודוקה יפני בן 23 בשם אוגוואה OGAWA מגיע לחצי הגמר מול הבלגי VAN BARNEVELD .
יום קודם אותו אוגוואה עלה לפודיום במשקל כבד (אז 95+) עם מדליית ארד אחרי ניצחון על מתחרה פיני. המשקל הפתוח, כשמו, פתוח לכל מי שרוצה להתחרות בכל משקל, אך בדרך כלל מנצחים בו הכבדים. אוגוואה ידוע בסגנון המתיש שלו שמתחיל את 3 הדקות הראשונות של הקרב במשחקי כוח עם היריב ותוקף רק לקראת סוף הקרב. אני ישבתי ביציע וראיתי את הקרב שבו אוגוואה ניצח בקושי את הבלגי. זה היה קרב מתיש שנמשך 5 דקות מלאות והוכרע בהחלטת שופטים. אוגוואה שהיה מותש ירד מהמזרון והלך לכיוון היציע מזרון האימונים. מולו הגיע המאמן שלו, יפני צנום ונמוך שהגיע לו עד לחזה.
בתמונה אוהד מעוז עם עם דוד חחלישווילי באליפות אירופה בבאקו 2014
המאמן ציווה עליו בתנועת יד לשבת על המעקה שהקיף את הזירה ומול אולם מלא בכמעט 6,000 צופים החל לצעוק עליו. אני ראיתי את זה מהמושב באולם וכמובן לא הבנתי את הצעקות ביפנית. אבל זה היה מוזר לראות את זה קורה. אוגוואה ישב והרכין את ראשו, הבנתי שהוא עשה בקרב משהו בניגוד להוראות המאמן שהוציא זעמו עליו. אוגוואה היושב והמאמן העומד היו עכשיו באותו גובה. לאחר סדרת צעקות נוספת המאמן הניף את ידו וסטר לאוגוואה בפניו בעוצמה, סטירה אחת לשמאל וסטירה לימין. היה נראה שהמאמן עושה את זה בכל כוחו. זה לא היה ליטוף, אלו היו סטירות אגרסיביות. התגובה היחידה של אוגוואה הייתה הרכנת הראש והשתחוות למאמן, לאחר מכן הוא קם, הלך מאחורי המאמן לחדר ההלבשה וחזר אחרי כשעה לגמר ובו הוא ניצח דויד חחלשווילי הגאורגי (שייצג אז את ברה״מ). זה היה מדהים לראות את התרבות היפנית הנוקשה, את ההיררכיה, המאמן הנוקשה, הספורטאי שמקבל בהכנעה הכל ואת זה שהוא מצליח לחזור ולנצח אחרי סוג של מה שהיה נחשב במערב כהשפלה.
שנה מאוחר יותר במשחקים האולימפיים בברצלונה חחלשווילי ניצח את אוגוואה בגמר המשקל הכבד ולקח את הזהב האולימפי. הוא היה ג׳ודאי ובעברו גם מתאבק ששקל מעל 130 ק״ג אך התנועע כאילו שקל 60 ק״ג. הוא היה זריז, מהיר ואם כי היה בעל כרס כמו כל הכבדים באותה תקופה הוא היה במובהק הרבה יותר אתלטי מהם.
באותן שנים היה עוד ספורטאי גאורגי שהתחרה בקבוצת המשקל של אורן סמדג׳ה. שמו היה ולדימיר דגבואצה והוא מבחינות מסוימות היה הג׳ודאי הכי טוב שראיתי בשנים שלוויתי את הג׳ודו. ראיתי אותו לראשונה באליפות העולם ג׳וניור שנערכה בדיז׳ון בצרפת במרץ 1990. זאתהייתה הנסיעה הראשונה שלי עם נבחרת הג׳ודו ובה בעיקר למדתי את הטכנולוגיה והאווירה של תחרות גדולה. זה היה מדהים לראות כאלף ג׳ודאים צעירים, גברים ונשים מכל העולם, כולם מרוכזים ב 2-3 מלונות ונמצאים כמעט כל הזמן באולם התחרות והאימונים. היה באזז בלתי פוסק ואווירה צבעונית וסוערת, הרבה מפגשים בין מאמנים וספורטאים מכל העולם, פעילות ספורטיבית במשך היום ופעילות חברתית מאוחר יותר. אני הייתי בעמדה של תלמיד, מנסה להכיר ולהבין את הרוטינה של פונטי המאמן והספורטאים בנבחרת הגברים הצעירה כשפונטי מנהל את המשלחת מקצועית ואדמיניסטרטיבית ביד רמה.
בבוקר הראשון ירדנו פונטי ואני לאכול ארוחת בוקר. ירד אתנו במעלית בחור כחוש, עם שיער שחור, לבוש בבגדי ספורט. ״זה הולך להיות אלוף העולם במשקל של אורן״ אמר לי פונטי. הסתכלתי עליו ולא האמנתי. הוא לא נראה כג׳ודאי, הוא לא נראה חזק. הוא היה בגובה בינוני, רזה עם כתפיים שמוטות שלא העיף מבט לעברנו. כשיצאנו מהדלת המסתובבת של המלון אל הרחוב הבחור הדליק סיגריה ועמד ליד דלת המלון לעשן. ״זה יהיה אלוף עולם?״ אמרתי'״נראה לי שאני יכול לנצח אותו, הוא לא נראה רציני״.״חכה ותראה״ אמר פונטי, ״הוא הג׳ודאי הכי טוב בעולם היום ויש לו טכניקה מדהימה.״ פונטי שהכיר את כל הג׳ודו העולמי ידע שדגבואצה ניצח בשנה האחרונה כל תחרות שהוא השתתף בה, של צעירים ושל בוגרים.
ביום שאורן התחרה עקבתי אחריו כמובן והייתי צמוד אליו אך היה חשוב לי לראות על מה פונטי דיבר. דגבואצה עלה למזרון בסוג של הקרנת ביטחון עצמי כלפי חוץ, שלא ראיתי באף מקום אחר. בעצם העלייה למזרון שפת הגוף שלו והבעת פניו שידרה ליריב משהו כמו ״חבל על הזמן שלך, תוך דקה אני מנצח אותך״. הייתה לו תנועה חתולית ועמידה נמוכה שהג׳ודאים הגרוזיניים לקחו מההיאבקות. הוא לא ביזבז זמן בהתארגנות ובמלחמה על האחיזה (קומיקטה). הוא היה מגיע מנמוך מאד, תופס את היריב בדש שהוא רצה לתפוס ותוך כדי כך מיידית נכנס לתרגיל וזרק את היריב בווזארי. לאחר חידוש הקרב הפעילות חזרה על עצמה בדיוק באותה צורה, עם תרגיל שונה וכל יריביו עד הגמר סיימו עם 2 וואזרי (= איפון) תוך פחות מדקה.
בגמר הוא פגש את אורן סמדג׳ה (שניצח את כל יריביו באיפון) וגם אותו ניצח ב 2 ווזארי תוך פחות מדקה. זה היה מדהים. לא ראיתי עד אז ומאז תופעה כזו. ביטחון עצמי מדהים, עד כדי זלזול ביריב וטכניקה שאף אחד לא היה יכול לעמוד מולה. המסרהבלתי מילולי שלו, העוצמה שהוא שידר על המזרון (בניגוד למראה הצנום והחלש שלו) נתנו לי השראה לאיך צריך להיראות קרב ג׳ודו. מה צריך להיות המצב המנטלי של הספורטאי כשהוא בא לקרב. (כמובן שזה צריך להיות מגובהה ביכולת מתאימה). בשלבים יותר מאוחרים ניסיתי להבין ולהביא את ה״רוח״ של דגבואצה גם לעבודתי עם יעל ארד.
ההמשך המעניין של דגבואצה היה כשראיתי אותו בפעם הבאה באליפות העולם בברצלונה 1991. הוא כרגיל זרק בקלות את כל יריביו עד לחצי הגמר. בין הקרבות אפשר היה לראות אותו מעשן מחוץ לאולם, וכמו שנכתב קודם הוא היה כחוש, כפוף ולא שמר על אורח חיים של ספורטאי מקצוען.
חצי הגמר היה מול הספרדי חואקין רואיז שהיה אלוף ספרד במשקל 71 ק״ג. דגבואצה כהרגלו זרק אותו בוואזרי תוך 30 שניות והתכונן להטלה הבאה. מי שחיכה לו בגמר היה היפני קוגה אלוף העולם 1989 שניצח כמעט בכל תחרות בה השתתף בשנתיים האחרונות. אני ממקומי באולם, ראיתי אתדגבואצה והייתה לי תחושה שבשבילו הקרב כבר גמור והוא עם הראש כבר בקרב הבא מול קוגה הבלתי מנוצח. בשניות הספורות האלו, שכאני מרגיש שדגבואצה לא באמת על המזרון, הספרדי אחז בו ועשה את התרגיל הכי בסיסי בג׳ודו,מכה קטנה בכף הרגל מימין לשמאל וטאטוא של היריב, רגליו עפו באויר והוא נפל על הגב. איפון….
דגבואצה היה בשוק, הוא הפסיד את העלייה לגמר בגלל איבוד הריכוז לשבריר של שניה ובגלל תחושת עליונות וזלזול ביריב. זה היה שיעור מאלף לכל מי שראה את התחרות. זה היה שיעור בשבילי ובשביל הספורטאים שעבדתי איתם.
אח״כ כבר כמעט לא ראינו אותו בתחרויות, הרוסים לא שלחו אותו לאולימפיאדה וכוכבו דעך. הוא היה כשרון ענק שטס לשמיים אך נפל בגלל הגישה המזלזלת/מחפפת שלו.
למדתי את הפער הכל כך גדול בין התרבות היפנית הקשוחה והתרבות המזרח אירופאית באותו זמן(תחילת שנות ה 90 ההפרדות מברה״מ והכניסה למערב, התרופפות השלטון הסובייטי) תרבות אחת שמקדשת משמעת, היררכיה ועבודה קשה ותרבות שנייה של שבירת מוסכמות, זלזול, חוסר התנהגות בסטנדרטיים ספורטיביים. לאורך זמן די ברור מי מצליח להביא יותר תוצאות.
שיתוף
מאמרים נוספים:
בביתו של ראם סמואל צלצל הטלפון, ומהצד השני נשמע קול במבטא צרפתי.
ברצלונה 1991. אליפות העולם בג׳ודו שנה לפני האולימפיאדה. אורן סמדג׳ה מודח בקרב
בכך שאתה ממשיך לגלוש באתר, הנך מסכים לשימוש שהאתר עושה בעוגיות, על פי מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.